אנחנו לא מאמינים בתחליפים. לא של גבינות ללא חלב ולא בקציצות שאינן עשויות מבשר אמיתי. אנחנו מאמינים ובוחרים בחיים שלנו, להרכיב את התזונה שלנו ממוצרי יסוד בסיסים. זוהי בחירה. וארשה לעצמי לכתוב כאן שאם תתחילו לקרוא את האותיות הקטנות ברשימת המרכיבים של התחליפים למיניהם ואולי גם לשאול מה כל אחד מהם מייצג, ייתכן שתתחילו לחשוב כמונו.
אנחנו בוחרים גם לא להתעסק בתחליפים למזון שדווקא כן מיוצר ממרכיבים בסיסיים כולם, אך אי אפשר באמת להכינו טבעוני או ללא גלוטן. סופגניות למשל. יש סופגניות ללא גלוטן, אבל אנחנו לא הצלחנו לייצר אותן ללא מרכיבים שאנחנו מעדיפים להימנע מהם.
ממש בהתחלה, כשגילינו שעלינו להוריד גלוטן ומוצרי חלב וסוכר ועוד כמה דברים שאחר כך לאט לאט חזרו לתזונה, האוטומט, במיוחד של הסבתות, היה לשאול איך אני אכין את "מה שתמיד הכנתי" אבל בלי גלוטן. אז השניצלים קיבלו מעטה של קמח שקדים ואחת הסבתות גם ניסתה המוני מתכונים בכל חג וחג כדי שלבנות יהיו אוזני המן שהן יכולות לאכול וסופגניות ועוד כל מיני מאכלים משפחתיים.
גם אנחנו ניסינו, עד ששחררנו. ומדוע שחררנו? מתוך הבנה שחילחלה, שכאשר הגוף שלנו מזמין אותנו לנקות מהתזונה מרכיב כזה או אחר משום שהמרכיב אינו מיטיב איתו, ההזמנה העמוקה אינה להישאר באותו המקום, אלא לנוע, לדייק, לעבור למזון נקי יותר בכל הבחינות ולתת לגוף מה שכן מיטיב. כתבתי כאן על ההגדרה המורכבת של "מה נחשב בריא?" ועל הבחירה המודעת שלנו שלא להכניס את המילה "בריא" לספר כדי לא להכניס לילדים רעיונות ולהשאיר להם את החופש הסמוי, הלא מדובר, ללמוד בעצמם מה בריא להם. מה עושה להם טוב. הזמנה לנקות מהגוף מרכיב שאליו אנחנו רגישים, אינה הזמנה למלא אותו בתחליפים שכוללים הרבה פעמים מרכיבים לא בסיסים ולא נקיים שמאפשרים את ה"כאילו" או "הכמו".
גם בבקשה להפוך להיות צמחוני או טבעוני, ישנה פעמים רבות, קריאה עמוקה יותר של הגוף ולעתים אף ברובד הנשמה, לנקות את התזונה. להיות קשובים יותר לגוף. השיח עם הילדים על האחריות שלהם על מה הם מכניסים לגופם. מהו המזון שהם מזינים את עצמם בו, והשותפות שלהם בתהליך, הם לא פעם חלק מעצם הבקשה או ההכרזה ש-"מעכשיו אני צמחונית" או "מעכשיו אני טבעוני". ראו כאן התייחסות לצעדים הראשונים לגבי מה כן אפשר לאכול וכיצד נגלה אותם.
